כ בסיוון, יום העליה ה49 לאלון שבות.
סיפר יהושע כהן (ממקימי בי"ס שדה כפר עציון):
הרגשנו כאורח שנטה ללון ונשאר בבית מארחו בעל כרחם של שניהם. באנו לשלושה חודשים מג' בכסלו ועד ר"ח אדר ונשארנו שנה וחצי. מדי יום ביומו היו נשואות עינינו אל גבעת העץ בה עבד הטרקטור בהכנת השטח שיועד לבתי הישיבה הראשונים באלון שבות.
חצי שנה לפני כן, בקיץ תשכ"ט, לאחר החלטת הממשלה שלא להפקיע שטחים המיועדים לכפר עציון ולאלון שבות, התעורר היאוש: כל קיומם של הישוב החדש והישיבה היו תלויים בהחלטה זו.
הרב עמיטל אסף את הבחורים וסיפר להם גלויות מה ארע, ובפעם הראשונה הוזכרה אפשרות התפרקות הישיבה. הבחורים נדהמו. קמתי והצעתי עליה פרטיזנית. הרב עמיטל ראה בכך הפגנה חסרת סיכוי... מאורעות אלו צפו ועלו למראה תמרוניו של מוביל המנוף הפורק את מטענו. כאשר ישבו בחדרנו מפעילי המנוף ושתו קפה ביום חורף אופייני בגוש, הרקיעה האופטימיות שחקים. לקראת פסח אנו עולים - כך חשבנו וחישבנו.
עבר הפסח, וכשקרב חג השבועות ועדיין דרכנו במקום, הועלתה תכנית של ייאוש. מתוך הנחה ברורה שאת כפר עציון צריך לעזוב תוך זמן קצר, יש לחפש מקום זמני לישיבה לשלושה חודשים עד שיושלם היישוב. הבחורים - חלקם הגיב בשלילה גמורה, חלקם באדישות. חלק אמרו בפירוש שיעזבו את הישיבה מכיוון שהם באו לגוש. צילו של משבר כבד ריחף באויר. מסקנתי היתה - עליה לאלון שבות בכל מחיר ומיד.
ערב שבועות הכריז הרב עמיטל "מכפר עציון אנו יוצאים", והוא קבע חגיגית את יום רביעי, כ בסיוון, ליום העליה. שבוע לפני תאריך העליה החלה פעילות מטורפת, כדי לארגן את העליה ולא לאפשר לאיש לחזור בו או לעכב. הבעיות הבוערות היו המים והחשמל, על כל השאר אפשר היה להתגבר, פחות או יותר...
בבוקר יום רביעי פרשנו את כבלי החשמל על הגגות והכנו את הכל לחיבור. מיד לאחר שנסע מפקח הבניה החל החשמלאי להתקין את החיבורים. מיכלית המים הגיעה. הגיעה מיכלית סולר, היא שאפשרה את הפעלת הגנרטור שהובא מתל אביב. העברת החפצים באמצעות משאית וטרקטור שהועמדו לרשותנו על ידי כפר עציון החלה בצהריים.
בשעות אחר הצהריים סידרו תלמידי הישיבה את חפציהם... בין הערביים סיים החשמלאי את מלאכת החיבורים, הגנרטור הופעל... ויהי אור. היה זה האות, אכן עלינו ליישוב.
(הדברים והתמונות מתוך כתב העת 'בעצם' וארכיון אלון שבות)
חשוב לציין.
כ בסיוון, יום העליה לאלון שבות, הוא גם יום השנה לקרב בסולטן יעקב. תלמידנו זכריה באומל הי"ד שיחד עם חבריו צבי פלדמן ויהודה כץ נעדר לאחר קרב זה, הושב בחודש אדר תשע"ט, בחסדי שמיים ומאמצי כוחות הבטחון, לקבר ישראל. יהי זכרו ברוך.