מפגשים במוצבים
איך זה התחיל...


ט"ו באב התשס"ט, בשעה שהיינו מפוזרים במקומות שונים בשרותנו הצבאי, התקבלה בשורת איוב. חברנו למחזור ל"ט בישיבה, אוריאל פרץ ליברנט ז"ל, נהרג בתאונת אימונים במהלך תרגיל שריון ברמת הגולן. הטנק עליו פיקד, התהפך לתוך תעלה. מילותיו האחרונות, "צוות תרגולת התהפכות", הצילו את חייליו מפגיעה, אך לו לא נותר כל סיכוי. המילים "לכו לשלום וחזרו בשלום", בה ברכו אותנו טרם יציאתנו, קיבלו משמעות חדשה.

ישבנו, עדיין לא מעכלים את חסרונו של אוריאל, והעלנו בראשנו את התכונות שאפיינו אותו. נזכרנו בחיוכו הרחב, שהסתיר מאחריו צניעות ושקט נפשי, דברנו על אהבתו והתמדתו בלימוד התורה, גם במהלך שירותו הצבאי. שוחחנו אף על כשרונו לגעת בליבם של כל כך הרבה אנשים, על יכולתו להיות חבר טוב של אנשים רבים, דומים כשונים, דתיים כחילונים.

כשחשבנו, בני המחזור, על דרכים להנצחת זכרו של אוריאל, הועלה הרעיון להמשיך את החוויה של המפגשים שעברו רבים מאיתנו בצבא. הקשר הבלתי אמצעי, החברות הכמעט מובנת מאליה והיחס האנושי בין אנשים שונים כל כך, הובילו אותנו למחשבה כי הדברים אפשריים גם בחיי היום יום, גם בשהותנו בישיבה. הרהרנו, שזו בדיוק הייתה דרכו של אוריאל, שעשה זאת כדבר המובן מאליו.

ראינו כמטרה לאחד ולהפגיש בין חלקי העם. פעמים רבות המרחק הגאוגרפי והמסגרות החברתיות מקשות על יצירת מפגשים בין הציבור דתי לבין גווניה ופניה הרבות של החברה הסובבת אותנו. כאן, מתוך מפגש פשוט ושיחה סתמית, נוכל לעשות את המעט המוטל עלינו כדי להוות חלק מהמאמץ לגשר בין הפערים שבין הציבורים השונים בעם, הבאים לידי ביטוי באוכלוסיות השונות והמגוונות המשרתות בבסיסים.

לאחר חזרתנו לישיבה התחלנו לייסד מסורת של מפגשים בין תלמידי הישיבה לבין החיילים במוצבים הפזורים בגוש עציון. כך, מתקיימים מפגשי לימוד שבועיים בנושאים מגוונים יחד עם חיילים מההנדסה הקרבית, המשטרה הצבאית, חיילי השריון והנ"מ – במספר מוקדים: בחטיבה המרחבית הסמוכה לאלון שבות, בבסיס שצמוד למחסום הל"ה בדרך לבית שמש ובמוצב בכניסה לביתר.

בראייתנו, המפגשים מהווים מקור לחיבור ערכי בין הישיבה לבין השומרים עליה, ומשמשים כמקפצה לקשר בעל משמעות בין חלקים שונים בעם ישראל – מתוך קרבה בין בני ישראל וקשר לבורא העולם.