הסונטות של שייקספיר
ביום שישי האחרון (יד אדר א תשע"א), העביר הרב אהרן ליכטנשטיין, שיעור על הסונטות של שייקספיר לכבוד פורים קטן. את האודיטוריום גדשו למעלה ממאה חמישים שומעים, שנהנו מכשעה וחצי של ספרות אנגלית גבוהה.
הנושא המרכזי הנידון בסונטות, הוא שאלת הקיום האנושי: "לא מדובר בקיום במובן האקסיסטנציאליסטי של המילה, אלא בקיום לעומת התמוטטות". האם לשייקספיר היתה גישה דתית לשאלה זו? כנראה שלא, גם אם הוא גדל מתוך אווירה דתית מובהקת.
מה אנו יכולים אם כן ללמוד מתוך הסונטות של שייקספיר, ומדוע יש צורך להעמיק בהן? הרי שאלות דומות עולות בקהלת, ולנו גם יש תשובות לשאלות אלו. מסביר הרב ליכטנשטיין: "משמעותה של ספרות בעלת רמה גבוהה, היא היכולת לרדת לעומק נפש האדם ולעומק נפש החברה בדייקנות ובכאב שיכאבו באמת".
בהמשך דבריו, מסביר הרב את הייחודיות של קהלת:
"סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". מי שיכול להבין את זה אשריו וטוב לו. כשאנו קמים כל בוקר ואומרים אשרינו מה טוב חלקנו, אנו לא מתכוונים ל"טוב" במובן הנעים. אשרינו מפני שכאן יש טעם לחיים, אשרינו מפני שבין היתר יש לנו תשובות לאותן שאלות קיומיות של האדם החושב. לנו יש משנה סדורה, מסכת ברורה, סוף דבר שנותן את המשמעות ואת הטעם לראשית דבר והמשך דבר לכל קיומנו. זה לא מפני שאנו מחפשים משהו מזוייף שיתן לנו איזה טעם שיקל עלינו. זאת האמת, אותה קבלנו, אותה נמסור ואותה נחיה."
הסיכום המלא של השיעור עובר עריכה ויפורסם בהקדם האפשרי.